תקשור מס' 1 עם בנימין ודניאל
תקשור - שאלות ותשובות בין המתורגמנית שעובדת עם האוטיסטים לבין בנימין ודניאל.
(מכיוון שאני לא רק מתרגמת, אני גם עוזרת להפיץ את המסרים, לכן מדי פעם אני שואלת את ה"חברה" שאלות שחשובות בכללי לעם ישראל, שאלות שנראה לי שכולם היו רוצים לדעת את תשובותיהם ולכן אני מביאה אותם פה. ההערות שלי בסוגריים)
אני: איך עובד הענין של התקשור?
את רואה מה שהם מדפיסים או גם שומעת את זה בראש שלך - כמו טלפתיה?
המתקשרת: בדיוק.
בנימין: מה חשוב פה - צריך את האמת של הנכתב. ואם יגידו שהמתקשרת עושה את זה? אז מה? בכל זאת זה אמת. זה לא היא. אבל בואו נגיד. שיגידו. הכי הרבה. אבל המשפט אמת אז למי אכפת מי כתב את זה?
אני: הבנתי דרך המסרים של כולכם, שאתם קצת שונים אחד מהשני. שמעון לדוגמא מדבר מאוד נוקשה וכד', ולמשל גליה מדברת עם המון אהבה ועדינות והיא מדברת על נשים, מה הן יכולות לעשות כמו להגיד הרבה תהילים וכו, אז אני רוצה להבין האם המסרים של גליה...
בנימין: כל אחד מאיתנו יש אופי ודרך. כמו כל בן אדם ואפילו להבדיל אלף הבדלות (פה הבנתי שהאוטיסטים שהם באמת צדיקים גדולים, להבנתי, אך הם מאוד ענווים) כל גדול הדור וכל תלמיד חכם יש לו גם על אותו נושא דרך אחרת להגיד את זה וצורה אחרת. אני לא משווה אותנו לגדולים, אבל כדוגמא. אז [כך זה] גם אצלנו. אבל המסר חייב להיות אותו דבר בסופו של דבר.
אני: התכוונתי, האם כדאי להראות יותר את המסרים של גליה לנשים - האם זה יותר הדרך להגיע ללב של האשה?
בנימין: יכול להיות. אבל צריך תמונה שלימה עם כולנו כדי להבין שנכון, יפה להגיד תהילים, אבל אישה עם פאה וחצאית מעל הברך צמודה, התהילים שלה לא יעזרו לה הרבה כי היא מושכת עין של גברים וגורמת להם לחשוב דברים לא טובים.
אני: האם יש לאנשים שהתפללנו עליהם כל הזמן עד עכשיו, אפילו שהם חילונים ורחוקים לגמרי מהדת, האם יש סיכוי עכשיו שאנחנו כל כך קרובים לסוף שהם יעשו תשובה בזכות תפילותינו?
בנימין: אי אפשר לזלזל בתפילה למען אדם אחר כי זה חסד ממש לשם שמים ויכול להיות שהתפילה יעורר משמים בדיקה ויראו אולי משהו שבגלל זה יש לאדם הזה זכות בכל זאת להנצל. ואז הקב"ה יכול לפתוח את הלב של אותו אדם בשנייה! ולהחזיר אותם בתשובה.
אני: אז אני מבינה מזה שמכיוון שהקב"ה יכול באמת בשנייה לפתוח את לב האדם שמה שחשוב, בגלל שיש לנו את זכות הבחירה, זה שאותו האדם צריך לרצות את זה, - לרצות שיפתחו לו את הלב. זה נכון?
בנימין: אפילו אם הוא לא רוצה, אבל [זה ש] אתם או מישהו עושה למענו לשם שמים, כדי להציל אותו זה יכול לפתוח, שוב אני אומר, את התיק, ויסתכלו ויגידו, "או, יש לו זכות אבות או יש לו מעשים טובים, מיוחדים, אז כדאי להציל אותו..." יש חומר להציל. ואז ה' יכול לפתוח לו בשנייה את הלב והוא ינצל.
אני: ממה שאני יודעת, חוץ מאולי רבי נחמן שהתגבר על היצר הרע שלו כבר בגיל צעיר כשהיה ילד, אבל אפילו הצדיקים הגדולים, לקח להם שנים - 60 - 70 שנה להתגבר על היצר הרע והתאוות שלהם. אז איך לנו, לאנשים הקטנים יש סיכוי עכשיו בשנה הקרובה, בפרק זמן כזה קצר, איך יש לנו סיכוי להתגבר על היצר והתאוות שלנו לפני ביאת המשיח?! אנ לא יודעת אפילו איפה להתחיל...
בנימין: להתחיל בתפילה!
אני: לעשות על זה התבודדות? (אני מקורבת לחסידות ברסלב)
בנימין: מין התבודדות, כן, שלא לחשוב שאני ברסלב. לא שזה לא טוב, זה טוב. אבל ברגע שבן אדם יש לו את ??? זה כאילו פירמה. ואני לא שייך לפירמה אני שייך לעם ישראל כולו. (הבנתי שהוא לא רוצה לקרוא לזה בשם "התבודדות" כדי שלא יחשבו שזה אומר שהוא ברסלבר. מה שחשוב זה התפילה לה' לא משנה איך יקראו לזה).
צריך להכנס פנימה, פשוט להצטער על כל עבירה ועבירה! כל רגש שלא במקום של שנאה, קנאה וכו'. אפילו דק ביותר. ולהצטער על כל עבירה ברורה ולא כל כך ברורה. להצטער ולבכות ולנסות לשנות. להשתדל לחזור ליהדות כמו שפעם היה, כמו שהקב"ה רוצה. להוציא את כל המודרניות, כל הדברים לאו דווקא של הדור שלנו עכשיו, אבל שהתאסף מדורי דורות, כל הפסולת שנכנס ליהדות שלנו, היידישקייט שלנו.
אני: בענין התאוות, יש אנשים ממש צדיקים, אנשים טובים וצנועים אבל שיש להם כל מיני תאוות קטנות כמו לדוגמא תאוות האוכל. איך עכשיו אפשר בכזה זמן קצר להתגבר על התאוות האלה? שמעתי שבעולם הנשמות הנשמה עוד ממשיכה לחפש אחר התאוות שלה וזה נורא מפחיד אותי! אני לא רוצה את התאוות האלה אבל מה לעשות...?
בנימין: יש ממה לפחד. אבל בקשר לאוכל, למשל, בן אדם שמתגבר על תאוות האוכל יכול להתגבר על הרבה מאוד דברים. ולכן, צריכים כמו בכל דבר, להחליט שזה לשם שמים, ולתת לעצמינו דרך אכילה. כמו שיש לנו דרך חיים. גם באכילה זה יידישקייט. ז"א, בבוקר אוכלים כך וכך, אוכלים אולי משהו קטן אח"כ לאחר הצהריים, ואז אחרי שעה 6-7 אוכלים רק פירות וירקות או שותים משהו. אבל ברור לא משהו עם סוכר, אבל לא מספיק. גם לא להכניס דברים כמו קולה דיאט, כי זה טעם הרחוב וזה לא שייך ליהודי, זה גרוע בשביל הגוף. לשתות דברים פשוטים, בריאים, כי ככה אנחנו גם בריאים יותר בגוף וזה לא שייך לרחוב. זה לא שייך לתאווה.
אני: ואם נשאר לבן אדם תאווה קטנה יחסית, כמו שוקולד לפעמים, כשהוא מנסה ממש להתגבר על שאר הדברים היותר גדולים, אולי אם הוא יפסיק את התאווה הקטנה הזאת (כמו ממתקים) אולי הוא יפול לגמרי, לא?
בנימין: קודם כל, צריכים לאט לאט להפסיק את הכל. אדם חזק, פה ושם יכול לאכול חתיכת שוקולד (או ממתק קטן...), אבל מהניסיון שלי, עדיף גם זה לא. אני אשאל אותך שאלה. נגיד שחס וחלילה יש לך תאווה למשהו כמו שוקולד שזה לא חלב ישראל. אז רוב הזמן את אוכלת חלב ישראל אבל לפעמים התאווה ל"האגן דאס" (גלידה) מדי מתגבר עליך, את חייבת איזה ביס. אפשר? לא.
אני: אבל זה משהו לא כשר. אבל אם יש תאווה למשהו שהוא כן כשר?
בנימין: אבל זה לא כשר גם. התאווה לא כשר.
אני: אבל יש אנשים שממש סובלים מייסורים ואיזה ממתק פה ושם עוזר להם להתמודד אז האם הם בכל זאת ייענשו ויעמדו לדין על תאווה של ממתקים כשהם כל כך עובדים קשה על מצוות הרבה יותר גדולים?
בנימין: אני מבין. אבל יש אנשים שעצבנים וסובלים הרבה ומה מוריד את זה מהם? רואים איזה סרט. סרט כשר, אבל בכל זאת זה סרט. נהנים מזה, קצת שוכחים את העולם. אבל את לא מבינה, את לא צריכה להרגיש את הצורך הזה בכלל. את צריכה להנות מהרוחניות. והסבל מביא להנאה כזאת. הסבל מביא לבכי שמנקה מבפנים. זה בכי שנותן הנאה פנימית כי מרגישים שכל המחיצות ירדו, שמתקרבים לאמת, לקב"ה. והקשר הזה זה ההנאה. הקשר הזה מרגיע. והקשר הזה עושה את הכל טוב. וכל הדברים האחרים כמו אוכל מיותר וכל מיני בידורים מיותרים וספורט, זה דבר שעובר ואחרי כמה זמן כבר לא עוזר. דבר שטחי ביותר. זה גם מוריד אותם.
אני: בקשר לייסורים. אני עדיין לא מביה למה הייסורים טובים לנשמה? זה דבר שאני פשוט לא מצליחה להבין.
בנימין: טוב, ננסה להסביר את זה. אדם בא לעולם הזה אך ורק לתקן. תיקונים זה סבל. לוקחים אוטו למוסך לתקן. מוציאים את הגלגל, ממלאים איזה אוויר, מוציאים איזה חלק, מחזירים (פה, אבא של דניאל הוסיף "דופקים קצת וכו).
נכון, בדיוק (לאבא של דניאל).
אמנם זה אוטו. אבל אם זה היה בן אדם זה היה כואב. מאוד. זה הסבר פשוט. אבל בסופו של דבר הוא (האוטו) עובד יותר טוב. אבל זה לא ההסבר שאת רוצה. יש עוד הסבר שהולך יותר עמוק. זה ההסבר השטחי, מה שאמרתי עכשיו. האדם בא לעולם הזה, אמנם בתור ילד והוא צדיק נחשב. אבל יש נטיות, כל מיני נטיות לא הכי טובות והוא צריך לעבוד על עצמו מאוד חזק. אדם שאין לו בעיות הוא בדרך כלל לא עובד על עצמו. הוא בדרך כלל מתחיל להתפס בעולם הזה ולבטוח בצבא, הביטוח לאומי, החשבונות בנק וכו'. הוא נהנה, אפילו אם הוא יהודי חרדי, אמנם הוא מתפלל בבוקר אבל הוא נהנה ללכת עם אשתו למסעדה כשרה שזה דבר אסור ביותר בתור בידור, אוהב ללכת באיזה נסיעה ארוכה באוניה לוקסוס עם הכשר הכי טוב, הוא נהנה פשוט לברוח מהמחשבות לדברים יותר קלים.
הסבל והפחד מביא אותנו בחזרה לאמת, לעיקר. ומה העיקר? שאנחנו לא צריכים כלום בעולם הזה, רק את הקב"ה. אנחנו צריכים מעט מאוד לאכול. אנחנו צריכים גג מעל לראש, חימום אם קר מדי ואולי מזגן או מצב שיביא למקום קריר יותר בקיץ, אנחנו צריכים מעיל ומעיל גשם, אנחנו צריכים אוכל, פשוט אבל מספיק שלא נהיה רעבים ואנחנו בעיקר צריכים תורה, מצוות וכו'. וזה יחד עם הסבל, התפילה יחד עם הסבל, עם התשובה, עם ההרגשה שאנחנו אוהבים את הקב"ה וסובלים בגלל שאנחנו מביאים לו צער, חס ושלום וזה שאנחנו לא עושים את רצונו כמו שצריך.
הבכי על עם ישראל, זה כואב לנו כל כך, המצב של עם ישראל, ואוהבים את עם ישראל כל כך שגם בוכים וסובלים בשביל כל עם ישראל. והכי חשוב שלהרגיש את צער השכינה, ולבכות, לבכות כי אנחנו עשינו את הצער הזה. אנחנו הבאנו את השכינה לגלות, ואת עצמינו וזה, הבכי הזה, והתשובה הזאת עושה אותנו אחד עם הקב"ה בלי המחיצות של העולם הזה וזה ההנאה הגדולה ביותר שקיים, חוץ מההנאה של העולם הבא.
אני: מה אנחנו מתקנים? את החטאים שלנו מהגלגול הקודם או את חטאו של אדם הראשון?
בנימין: גם זה וגם זה. יש את החלק של החטא הראשון (של האדם הראשון) וזה מתקנים אבל זה שייך גם לחטאים של היהודים במדבר וגם לחטאים הפרטיים של עם ישראל וכולם קשורים לדבר אחד, לאותו מקום. זה הרבה יותר גדול ומשמעותי ממה שאת יודעת.
אבל כשאת סובלת חזק (אמרתי לו שכל חיי היו מורכבים מייסורים), תצרי קשר עם הקב"ה, ותורידי כמה שיותר מכל הצעצועים שנותנים לך הרגשה יותר טובה (כמו שוקולד, אמרתי לו :-) ) כולל המחשב.
אני: פעם המחשב נתן הרגשה טובה אבל ב"ה התגברתי על היצר הזה, עכשיו אני משתמשת בו כדי לעשות דברים טובים (קירוב עם ישראל דרך האתר שלי ותרגומים של מסרי האוטיסטים)
בנימין: אבל רק בשביל זה.
אני: אני הבנתי שהקב"ה רוצה שנשתמש בדברים גשמיים כדי לשרת אותו
בנימין: אבל לא לתת לילדים אפילו לראות שזה קיים.
אני: טוב, הם יודעים כבר. התינוקת אוהבת לראות את הסרטים של עצמה.
בנימין: כולם אוהבים לראות את עצמם וככה הבעיה מתחילה.
הפחד הגדול
אני: אמרתם הרבה פעמים שיהיה פחד גדול וירושלים זה מימד אחר - ואת זה אני לא מבינה - אבל בקשר לפחד הגדול, בתור אמא, אני רוצה לדעת איך נוכל להרגיע את הילדים שלנו. זה הכי מפחיד אותי - הפחד של הילדים.
בנימין: קודם כל לשאלה הראשונה, על ירושלים, ירושלים הוא השפיץ של עם ישראל, המקום הקדוש ביותר, ובתוך המקום הזה, הר הבית הקדוש ביותר, זה ברור. לכן זה אחר מכל מקום בעולם. פחד גם בירושלים יהיה בוודאי, רק מי שלא מאמין, ח"ו, יהיה בפחד יותר גדול ומי שמאמין יהיה בפחד יותר קטן. כי הוא רואה שסוף סוף הנבואות מתקיימות וסוף סוף משיח מגיע והוא ישמח.
להרגיע את הילדים - תגידו תהילים איתם ותגידו "ב"ה משיח כמעט פה! ב"ה! זה הסבל שעוברים עד משיח. זה בדיוק כתוב. שיבינו שזה כתוב ואם זה כתוב וזה קורה והרבה דברים כבר קרו, אז גם בעתיד זה יקרה ומשיח יגיע ויהיה מצוין. מצוין זה מילה קטנה ומוגבלת...
(בשלב זה בנימין הלך הביתה ודניאל ישב במקומו)
אני: בקשר לשק ואפר, מה המקביל לנשים? קבוצות תהילים?
דניאל - להתפלל, כן, להגיד תילים אבל באמת בקבוצה וגם להתפלל (ביחיד).
אני: בקשר לתאוות, אם אדם ממש מתייסר מהתאוות שלו האם זה נחשב כמו "אם יש דינים למטה אין דינים למעלה"?
דניאל: אל תדאגי על פרטי פרטים. אדם שעושה את מיטב יכולתו בע"ה ינצל.
אני: שכנה שלי שאלה אותי על מה כדאי הכי להתחיל לעבוד?
דניאל: כתבנו על זה כמה וכמה פעמים. א. להפטר כמה שיותר מהצעצועים של העולם הזה שאנחנו אוהבים לשחק איתם במקום לחשוב, להתפלל וכל מיני דברים. כמו מחשבים, מכוניות, כל מיני דברים אלקטרוניים, פלאפונים, לפעמים יש לאדם 3-4 על החגורה שלו!
אני: אבל השכנים שלי הם אנשים ממש חרדים שאין להם לא מחשב, לא מכונית לא כלום, אז על מה עליהם להתחיל לעבוד?
דניאל: צניעות זו בעיה קשה בין החרדים. ואפילו אלה שחושבים שהם צנועים הם לא צנועים. הדבר הראשון להוריד זה הפאה. (בזכות מה שהוא אמר לי פה אני כבר לא שמה פאה, ב"ה) ולהתלבש כמו פעם. ז"א ארוך, רחב, מכופתר עד למעלה, ושרוול לא ¾, אלא עד היד. גרביים עבות יותר... אבל יש עוד בעיה וזה הגברים. הגברים גם צריכים צניעות. יש גברים ליטאים שהולכים עם חליפות מאוד מאוד יפות, עם עניבות אדומות, כחולות, ורודות עם כובע יפה של ברסלונה, מכנסיים שצרים עליהם, ז'קט קצר! דרך אגב, אין שום היתר לגבר ללכת עם ז'קט קצר. יש (גברים) בלי זקן! זה כמו להיות ערום!
אני: למה אסור ז'קט קצר? בגלל שזה כמו הגויים?
דניאל: לא, בגלל שזה לא צנוע. גם גבר צריך להיות בצניעות. יש גברים שהולכים עם בגדים צרים, שרואים כל תנועה שלהם אבל לא רק הליטאים. רואים ירושלמים עם פסים שזה כל כך צר שעל כל תנועה רואים איך שהם הולכים. וזה אסור גם. אסור לגבר לא להיות צנוע! ויגידו "כן, כן מותר. מותר להראות את החלק הזה של הגוף והחלק הזה של הגוף,. וגבר זה משהו אחר, הוא יכול ללכת עם מכנסיים קצרים..." אבל זה לא צנוע. וזה לא מכבד את הקב"ה וזה לא מכבד את זה שהוא יהודי שהוא נברא ע"י הקב"ה עצמו.
כמו אדם שאוהב ללכת עם שרוול קצר אבל ובלי ז'קט - ושבא הזמן ללמוד הוא לא יודע אם הידיים שלו נקיים או לא כי אולי הוא נגע בעצמו בטעות. אדם שהולך עם שרוול ארוך תמיד, עם גופיה וציצית הוא במצב אחר. וזקן זה ממש מזמן הגויים שאין זקן. הזקן היהודי הוא דבר כל כך חשוב!
תקשור 3 כלנית ובנימין
קודם כל, עד היום היו לי 3 תקשורים עם בנימין ו / או דניאל. שניים מהם הקלטתי אבל האחרון, שדווקא היה כל כך חשוב, לא יכלתי להקליט כי היינו בחתונה ונאלצתי להכנס ללובי של האולם (שהיה מלא בפגישות, שידוכים וכו) ושם לא רציתי לשים את בנימין עם המתקשרת שלו בספיקר - שלא ישמעו כולם את הכל... לא נעים כמובן
אז לתקשור האחרון אני אעביר את דבריו על פי הרשימות שרשמתי במחברת את התשובות שלו לשאלות שלי. אגב, התקשור נערך באנגלית אז אם יש פה טעויות בעברית, זה אני ולא בנימין. פשוט תרגמתי את הכל לעברית... עמכם הסליחה.
קודם כל אני רוצה להכניס את התשובה שלו למה ששאלתי על פאות.
אני: הענין הוא שיש לי ב"ה שכנים כאלה צדיקים, ממש אנשים טובים, מידות טובות וצנועים והכל, אבל חלק מהנשים שמות פאה. אז לא נעים לי לבוא לנשים הצדיקות האלה ולהראות את המסר שלך שאתה משווה פאות לאכילת חזיר...
בנימין: קודם כל, הרבה גדולים דברו נגד הפאות. החפץ חיים היה נגד וזה עוד בתקופה שהפאות נראו כמו שמטה - סמרטוט. היום כל הפאות נראות כמו שיער וזה פשוט לא צנוע ולא יהודי. אשה צריכה להיות צנועה ולהראות נשואה
אני: לפני כמה זמן ראיתי דף עליו היו חתומים 2 רבנים, גדולי הדור, ובמסמך הזה היה כתוב בעצם, שפאה כעקרון זה מותר אבל זה צריך להיות צנוע, קצר ובלי ה"סקין" שנראה כמו עור הראש...
בנימין: אנחנו יודעים בוודאות שלפני מעט זמן 3 נשים באו לאחד מהגדולים האלו ובקשו ממנו לחתום על הצהרה נגד פאות ובדיוק כשהוא עמד לחתום הגבאי שלו רץ אליו ומהר לקח אותו למעריב. הבעיה השנייה היא שאין שום השגחה על הפאות - כלומר אף אחד לא רואה בדיוק מאיזה ראש הגיעו השערות ומה נעשה עם השערות לפני שהגיעו למפעל ואי אפשר לדעת אם הם לא הושתמשו לעבודה זרה כמו בהודו.
אני: אבל יש להם הכשרים.
בנימין: אי אפשר לסמוך על כל הכשר. מה אם היהודי ההוא במונסי שכולם סמכו עליו והוא מכר בשר טרף! והוא היה יהודי ערליכר, כביכול....
אני: אמרתם שכל אחד יכול להכנס לגוגל ולהכניס "יהדות" ולקבל תשובות והסברים וכד'. אבל יש גם אתרים רפורמים ה' ישמור אז זה בעיה. ובעצם איך זה הולך מבחינת למי יש זכות להתקרב, כלומר שאר המשפחה שלי בכלל לא מתקרבים ואני הפוך, רוצה רק שיראו לי עוד ועוד איך להתקרב לה' אז איך זה הולך, לפי זכות אבות או משהו?
בנימין: יש גם ענין של זכות אבות אבל יש עוד. הקב"ה יודע בדיוק למי לפתוח את הלב ומתי. כולנו בעולם הזה כדי לתקן תיקונים. לאנשים שאינם דתיים היום, יש גלגול בעבר שהם צריכים לתקן. ה' עוזר לאנשים להתקרב אליו לפי הרצון של אותו נשמה להתקרב. כמו עם הצדיקים כשבני ישראל היו במדבר. הצדיקים רק היו צריכים לפתוח את היד שלהם והמן היה נופל לידיהם. אבל אנשים אחרים היו צריכים להתאמץ יותר וללכת יותר רחוק כדי למצוא את המן. וזה כבר כמה דורות של גלגולים שהאדם צריך לתקן. זה תלוי עד כמה הנשמה התקרבה ורצתה להתקרב לה'.
אני: אמרתם לצבור אוכל אבל פסח מתקרב. אז לא לצבור חמץ כנראה, נכון?
בנימין: צריך בוודאי להיות חכמים. לצבור אוכל לשבועיים, להשתמש מדי פעם ופשוט כל פעם למלאות שוב את המלאי. גם הצבא - פיקוד העורף אמרו לצבור אוכל למקרה חרום.
(באמת קיבלנו בדואר משהו מהם על מה לעשות עכשיו כדי להיות מוכנים למקרה של מלחמה...)
אני: דיברתם על כך שהממשלה רוצה לבנות מקלטים ענקיים נגד אפילו נשק גרעיני ואמרתם שמי שלא עושה תשובה, גם אם הוא יכנס למקלט זה לא יציל אותו. אז כשיהיה מלחמה, להכנס למקלטים או לא? מי שכן מנסה לעשות תשובה מה עליו לעשות?
בנימין: אם יש לו מספיק ביטחון בה' וכד' זה אמור להיות בסדר שישאר בבית. אנחנו הולכים לראות הרבה מאוד ניסים.
אני: אמרו לי שזה לא טוב שאני הולכת לתת את המסרים לכולם כי כידוע, מי שעושה עבירה, או לאו דווקא עבירה, אבל משהו שלא כל כך טוב, אם הוא לא ידע הוא לא יענש אותו דבר כמו אם הוא המשיך לעשות את המעשה גם לאחר שאמרו לו שזה לא בסדר...
בנימין: אנחנו עכשיו בסוף של העולם הזה. אין זמן. או שכן הולכים בדרך ה' וניצלים או שלא. לפני מלחמת העולם השנייה אמרו לאנשים לשמור שבת וגם אלה שלא ממש ידעו את כל ההלכות וכו, אבל הם ידעו בתוך תוכם את האמת. כלומר גם אדם שלא ממש יודע את כל האמת, אבל בתוך לבו הוא יודע, הוא רק מתכחש לזה. ביום הדין יהיה לו בעיה אם הוא לא עושה עכשיו מאמצים ללכת בדרכי ה', אבל בדרכי ה' באמת.
אני: אז אם אני לא מעבירה מסרים זה נחשב כמו "לא תעמוד על דם רעך?"
בנימין: בטח. את צריכה לנסות להציל כמה שאפשר.
No comments:
Post a Comment